רש"י על שבת י״ב ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת י״ב ע״ב:א׳ רש"י על שבת י״ב ע״ב:ג׳ »

1 שבת פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בְּקוֹשִׁי הִתִּירוּ לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְבַקֵּר חוֹלִים בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כִּי הֲוָה אָזְלִינַן בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר לְשַׁיּוֹלֵי בִּתְפִיחָה, זִימְנִין אָמַר: ״הַמָּקוֹם יִפְקׇדְךָ לְשָׁלוֹם״. וְזִימְנִין אָמַר לֵיהּ: ״רַחֲמָנָא יִדְכְּרִינָךְ לִשְׁלָם״. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי — אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ, שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי! שָׁאנֵי חוֹלֶה דִּשְׁכִינָה עִמּוֹ.

2 שבת פתח ↗

3 שבת פתח ↗

4 תורה תמימה על התורה פתח ↗

בלתי לה׳ לבדו. תניא, כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה׳ לבדו קפוכתבו התוס' לא דמי להא דכתיב שופטים ז' חרב לה' ולגדעון וכן פ' חקת דברנו בה' ובך דלא אסור אלא במידי דאלהות, עכ"ל, אבל מרמב"ם פי"א ה"ב משבועות משמע דגם לענין כבוד במשמע, שכתב אסור להשבע בדבר אחר עם שמו, שאין שם מי שראוי לחלק לו כבוד אלא האחד ברוך הוא, עכ"ל, ואפשר לומר לדעת התוס' דגם ענין שבועה הוא מידי דאלהות, וצ"ע. – והנה בבאור הרדב"ז לרמב"ם שם דפוס ווארשוי תרמ"א הקשה למש"כ הרמב"ם שאסור להשבע בדבר אחר עם שמו ממה שאמרה השונמית לאלישע מ"ב ד' ל' חי ה' וחי נפשך אם אעזבך, ותירץ דנשי לאו דינא גמירי, עכ"ל, אבל הדברים תמוהים מאד, דהא כלשון זה ממש מצינו אחר כן שלש פעמים שאמר אלישע לאליהו מ"ב ב' ב', ד' ו' והיתכן לומר גם באלישע לאו דינא גמיר, וכן מצינו באביגיל שאמרה כן לדוד ש"א כ"ה כ"ו ועל אביגיל אמרו חז"ל שהיתה נביאה מגילה י"ד א' וקשה לומר עליה לאו דינא גמירה, ובפרט דין הנוגע לכבוד השם, וצע"ג. ובנוגע לעיקר קושייתו נראה דהלשון הכפל חי וחי מורה על פרוד השתוף, ושתוף גמור היה אם היו אומרים חי ה' ונפשך, אבל חי וחי הפסק הוא, ומצינו כהאי גונא בקדושין מ"ו א' האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו אם יש שוה פרוטה בכל אחת מהן מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, אבל האומר התקדשי לי בזו ובזו ובזו אם יש שוה פרוטה בכולן מקודשת, והסברא בזה היא, דכיון דאמר התקדשי התקדשי על כל חדא וחדא הו"ל קדושין באפי נפשה, משא"כ בסיפא שכלל כל המינים בפעל אחד, וה"נ באומר חי ה' וחי נפשך הו"ל כשתי שבועות מיוחדות ונפרדות זמ"ז, ודו"ק. וע"ע מש"כ בענין איסור שתוף לקמן בפרשה הסמוכה בפסוק לא ישמע על פיך כ"ג י"ג. – ודע כי על יסוד דין זה דאיסור שתוף קראו איזה אחרונים תגר על נוסח התפלה מלאכי רחמים וכו' מפני שראו בנוסח זה ענין שתוף עיין מזה בקרבן נתנאל ספ"ק דר"ה, ודקדקתי ומצאתי שיש בענין זה מאמרי חז"ל שונים בכונתם וצריכים ביאור להשוותם, כמו בתענית ט"ז א' למה יוצאין לבית הקברות כדי שיבקשו המתים עלינו רחמים, א"כ הולכים לבקש בזה את נשמות המתים, ובסנהדרין מ"ה ב' לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצים את כחו ולא יהיו לו צרים מלמעלה, ופירש"י שיבקש שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ובע"ז י"ז א' אמר ר' אלעזר בן דורדיא שמים וארץ בקשו עלי רחמים, ובסוטה ל"ג א' פירש"י יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, וכנגד זה מצינו בירושלמי ברכות פ"ט ה"א בשר ודם אם באת לו צרה הוא קורא לבן ביתו של פלטרין וכו', אבל הקב"ה אינו כן אם באה צרה לאדם לא יצעק לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצעק ואני עונה לו וכו', ובספרי פ' עקב על הפסוק מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו, וע"ע ברש"י שבת י"ב ב' ובפיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"י בבאור עיקר החמישי. והנכון בעיני כי אינו אסור רק להתפלל להם לבדם, כלומר שהם יענו ויעזרו, אבל לבקשם שיבקשו הם מהקב"ה בודאי שרי, כי הלא לא גרעי מבשר ודם שמבקשים לאדם צדיק וחסיד שיתפלל להקב"ה ויבקש רחמים, כנודע פעמים אין מספר בתנ"ך ובתלמודים ובמדרשים, ובזה כל המאמרים בענין זה מתבארים בפשיטות באין כל סתירה, ולפי"ז נוסח הסליחה מלאכי רחמים חלו נא פני אל וכו' נוסחא ישרה, ואין בה כל זרות ונפתל ויסודתה בקודש, ואין להאריך עוד. .סנהדרין ס"ג א'

1 בקושי התירו - מפני שמצטער:

2 בתפיחה - בחולה:

3 זימנין אמר לה - בלשון קדש וזימנין אמר לה בלשון ארמי והא לאו לענין שבת נקט:

4 דשכינה עמו - ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד:

« רש"י על שבת י״ב ע״ב:א׳ רש"י על שבת י״ב ע״ב:ג׳ »